ברטנורא על משנה טהרות ט׳:ה׳

5 הַמַּנִּיחַ זֵיתִים בַּכּוֹפֵשׁ. גָּרְסִינַן. וְהוּא סַל גָּדוֹל שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ זֵיתִים לִכְמֹר:

6 שֶׁיִּמְתֹּנוּ. שֶׁיִּתְרַכְּכוּ וְתִהְיֶה בָּהֶן לַחְלוּחִית. וְיֵשׁ סְפָרִים שֶׁגּוֹרְסִים בַּכּוֹתֵשׁ, שֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָם בַּמַּכְתֶּשֶׁת יָמִים רַבִּים כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ רָפִים וְרַכִּים וְיִהְיוּ נוֹחִין לְהִכָּתֵשׁ:

7 הֲרֵי אֵלּוּ מֻכְשָׁרִים. בַּמֹּחַל הַיּוֹצֵא מֵהֶן, שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן:

8 בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין מֻכְשָׁרִים. דְּלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן עֲדַיִן:

9 הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים. מְמַעֲכָן בְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת:

10 טִמְּאָן. דְּיָדַיִם מְסֹאֲבוֹת פּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה, וְכָל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה. וְהֵן מֻכְשָׁרִים בִּפְצִיעָתוֹ, דְּנִיחָא לֵיהּ בַּמַּשְׁקֶה דְּטָיֵיף עֲלַיְהוּ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ הֵן מַרְבִּים טַעַם: